איך לצאת מהמעגל האכזרי של דיאטות ומחשבות מזיקות?

אם תסתכלו על הדיאטות הסובבות אותנו ולמה אנו נכשלים, תבינו שזה לא שנכשלנו אלא שרף הציפיות שהציבו בפנינו הוא בלתי ניתן להצלחה. 

אסביר זאת: דיאטה כלשהי ואין זה משנה מהי הדיאטה שבה התחלתם. בין אם זו דיאטה ללא סוכר, ללא שומנים,  ללא גלוטן או ללא פחמימות וכו', מיד אנו מקבלים גבולות גזרה שבה אנו צריכים לפעול ובגזרה הזו יהיה לנו אויב. אומרים לנו אם תאכל מאותו אויב אז הרסת הכל ולא תצליח להפחית במשקל.

בדיאטה ללא סוכר האויב המפחיד ממנו צריך להמנע יהיה הסוכר.  בדיאטה ללא גלוטן האויב ממנו נרתעים ובו אנו נלחמים הוא הגלוטן.

בדיאטה ללא פחמימות אסור לנו לאכול פחמימות. מכאן ואילך, הפחמימות הן האויב ועלינו להימנע מהן בכל מחיר. 

בהתחלה אנחנו ממושמעים כי אנו חדורי מוטיבציה לרדת במשקל ואנו נמנעים בכל כוחנו מלאכול כל פריט שיש בו פחמימות כי הוא הרי האויב שלנו. אנו רוצים לאכול ממנו אבל אנו נחושים לרדת במשקל. וראינו שאנו מתחילים להפחית במשקל אז אנו לא רוצים להרוס לעצמנו את הדיאטה שהתחלנו.

אבל אנו בני אדם וכעבור מספר שבועות, הרצון להתנחם במאכלים אהובים שכעת הם אסורים, גובר ואז לאט לאט מתחילים לאכול פריטים בהם יש פחמימות, למשל: פרוסת לחם במקרה הטוב, חטיף כזה או אחר שהילדים לא סיימו . ברגע שזה קורה, אנו מתחילים לייסר את עצמנו, איזה חלשי אופי אנחנו, שהנה נשברנו ואנחנו לא מספיק חזקים ומה זה אומר עלינו ובחיים לא נצליח להוריד מהמשקל שלנו. ומכאן המדרון הוא חלקלק. הקול הפנימי שלנו יגיד ממילא נכשלתי, ולעולם לא אצליח להפחית במשקל ואיזה אפס אני. כל החברים שלי הצליחו להוריד במשקל בדיאטה הזו והנה אני נשברתי. 

וכשאנו נשברים ומתחילים להלקות את עצמנו נפנה אל מה שמנחם אותנו: אוכל. כל מה שנמנענו ממנו בתקופה האחרונה והיה אויב, נאכל אותו כדי לפצות את עצמנו וגם כדי להעניש את עצמנו על כך שלא הצלחנו בדיאטה. התוצאה של זה תהיה: החזרה של הקילוגרמים שהפחתנו ועלייה במשקל נוסף מעבר למה ששקלנו בתחילת התהליך. אבל הבעיה האמיתית, שנותרה בסוף הניסיון הזה, היא הפגיעה הממשית בערך העצמי. מה שיגרום לנו להגיד לעצמנו: הנה ראית, שוב נכשלת...